קרוב קרוב

לכל דברות ולכל אמירות ולכל צווים- קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו…

רש"י

 

 השבוע אימי חגגה חמישים אביבים, יובל חיים. חברה טובה של אימי ביקשה ממני לכבוד המאורע לכתוב זיכרון אחד ומרגש מאמא שלי. היחסים ביני לבין אימי מעולם לא היו יחסים קלאסיים של אם ובן, הם נעו בין כעס וסליחה ומעט מאד אהבה, אבל אם תשאלו אותי אני אוהב אותה אבל גם מאד כועס עליה. עם השנים אני לומד לסלוח לה, עם השנים אני לומד לקבל אותה כמו שהיא. היה לי קשה למצוא זיכרון אחד יפה ורומנטי מהרגעים המשותפים לי ולאמא שלי. לקח לי לילה שלם להבין שאין אחד כזה, אבל מצאתי שאמא שלי לימדה אותי כל כך הרבה דברים והשתיתה בי ערכים רבים וגם זה משהו. את הברכה לאימי כתבתי סביב אותם ערכים שהיא לימדה אותי בעקיפין במשך השנים. כבר חמש שנים שאני מנסה להתקרב לאימי, מאז הגירושים עם אבי למעשה. אני לא כל כך מצליח למען האמת, אם כי בתקופה האחרונה משהו קורה. יום הולדת שמח אמא.

 וַיִּקְרָא

השבוע מתחילים לקרוא את החומש השלישי- ויקרא. הפרשה שנקראת על שם הספר מכונה גם פרשת הקורבנות. היא מתחילה בקריאה של אלוהים למשה להיכנס לאוהל מועד. הקריאה הזאת למעשה מייצגת את הרעיון המרכזי של הספר- ספר ההתקרבות הנכונה. האדם ובני ישראל חטאו כשלא האמינו לאלוהים באותו חטא העגל ועתה אלוהים קורא לו לחזור, קורא לו להבין את בסיסה של האמונה היהודית, את בסיסה של כל מערכת יחסים באשר היא.

בפרשת ויקרא, מתוארים עשרות סוגים של קורבנות לאל או קורבנות לכהן הגדול, קורבנות המסמלות מנחה או קורבנות המסמלות כפרה על מעשה רע שעשינו, מהם קורבנות חובה ומהם קורבנות נדבה. מתוארים לפרטי פרטים כיצד יש לשחוט, איפה לאחוז, איזה סוג של בשר להקריב ומתי וכד' לא רק בשר שוחטים שם, יש גם קורבנות קטנים של מנחה. בתוך המילה קורבן מסתתר גם הפועל של קרוב-להתקרב, כלומר להקריב מעצמך זה גם סוג של פעולה שאתה עושה על מנת להתקרב. הקורבנות נעשים על ידי האדם על מנת שיוכל להתקרב לאלוהים שלו באשר הוא. ולהזכירכם אותו אלוהים זה שרוצה שיתקרבו אליו, קרא להם קודם. אני רואה בפרשה הזו מטאפורה לרצון של אלוהים להתקרב לעמו, הרצון ללמד אותו להתקרב אליו. אנחנו חייבים להקריב על מנת להתקרב, חייבים להקריב מעצמינו ממה שאנחנו מרוויחים מהכישרון שלנו, מהידע שלנו ואפילו קצת מהדם שלנו על מנת שנוכל להתקרב ולהרגיש קרובים. כי כשאנו מרגישים קרובים ככה אנחנו אוהבים. בדרך כלל מה שנמצא בסמיכות אלינו, הוא משהו שאנחנו מתרגשים ממנו ומכבדים אותו. בין אם אלו קרובי המשפחה שלנו או החברים או האהובים. הרמב"ם מסביר את מעשה ההקרבה כמשימה הקשה מאד לאדם, משום שנטיית האדם במעשה ההקרבה היא להיעשות לאלוהים, כלומר להפוך את זה לקדוש ועל כך ההקרבה הופכת למשימה החזקה והעוצמתית ביותר בנפש האדם, כן שאתה לוקח משהו שהוא שלך עבור אחרים.

 סיפורי סבתא

סבתא שלי כבר המון שנים לא בקו הבריאות, פעולות פשוטות היא כבר לא מסוגלת לבצע, קשה לה היא מתעייפת ומתנשפת. אבל בכל פעם שאני מבקר אצלה, תמיד אני מוצא את סיר המרק של הקוסקוס וסיר עם הקציצות הטוניסאיות המפורסמות וקופסאות פלסטיק מלאות בסלטים. לא אחת אמרתי לסבתא שלי שמספיק שהגיע הזמן שתנוח, שלא צריך לבשל או לטגן. אני לא בא לבקר אותה בשביל האוכל אמרתי. סבתא שלי יודעת שאני לא בא לבקר אותה בשביל האוכל, אבל בשבילה ללכת לקצב ולבחור את הבשר, לשים אותו בתוך המרק או לאחד אותו לקציצה, ולהגיש לי אותם זה בעצם הקורבן שלה, זה המעשה שהכי גורם לה התרוממות הנפש כלפי הנכד שלה, כלפיי. איכשהו סבתי פועלת בדרך תת המודע הקולקטיבי היהודי כמו פרשת ויקרא- פרשת הקורבנות. ספר ויקרא כאמור הוא ספר ההתקרבות הנכונה. אני כבר מזה זמן רב לא מעיר לסבתא שלי על כך שהיא מכינה לי אוכל בכל פעם שאני מבקר, נכנעתי מלשכנע אותה. היום אני מבין שזו הדרך שלה להתקרב אליי ולמרות שאנחנו הכי קרובים בעולם. חשוב מאד תמיד, איך שאפשר, איך שיכולים גם להקריב.

 אתם התרופה למחלה, רק תתקרבו

אם האלבום הזה היה ישראלי, היינו בוודאי נותנים לו את הכותרת: דיימון אלברן הוציא אלבום דואטים ואיכשהו בארץ הקונוטציה לאלבום דואטים תמיד תהייה שלילית. אבל דיימון אלברן הוא אחד משני גאוני הדור(יחד עם ג'ימס מרפי שגם מוציא בקרוב אלבום)  והאלבום השלישי של הגורילז, ממש טוב.

תמיד חשבתי שהפרויקט הזה של דיימון אלברן מוציא ממנו את הדברים שהוא היה הכי רוצה להוציא, שמרגיש איתם הכי אמיתי והכי כיפי. דיימון אלברן הוא כמו המפלצת הזאת מחנות קטנה ומטריפה, תמיד רוצה לאכול ולגדול- כמוה דיימון תמיד רוצה לאכול עוד ועוד סגנונות מוזיקליים בין אם הם ערביים או יפניים או אפריקאיים או מערביים והחוכמה שלו ניכרת בשילוב הזה של כל האלמנטים ובאלבום החדש של הגורילז בפרט.

כאמור זה אלבום עם המון אורחים ודיימון אלברן מקריב מהאגו המנופח שלו(אני רק משער שיש לו אחד כזה, הוא הסולן של בלר) על מנת שישירו, יעשו ראפ וינגנו לצידו באלבום, אנשים כמו סנופי דוג, מוס דף, גריף ריס, דה לה סול, מארק אי סמית, מייק ג'ונס ולו ריד האגדי. בדואטים או בשיתופי פעולה מסוג זה אתה חייב להקריב מעצמך לטובת השיר ולטובת היצירה עצמה ולדיימון יש את היכולת המבריקה הזאת של לחבר הכל ביחד ושזה ישמע קרוב אליך והכי חשוב זה נשמע טוב.

האלבום מלא במסרים סביבתיים ולא חוסך בביקורת חברתית נוקבת על העולם בו אנו חיים וכיצד אנו מזיקים לו ומשחיטים אותו וזה מוגש לנו בצורה, הייתי אומר, די רומנטית, לא מתלהמת דיימון וחבריו לא צועקים לנו שאנו אנשים נוראים שמזהמים את הסביבה אלא מזכירים לנו לפעמים שהחלומות הקטנים שלנו עובדים על מכונות. כיצד אנחנו הורסים את העולם ומתרחקים מהמהות האמיתית של לחיות בעולם. זה אלבום שמנסה לקרב אותנו לרעיונות הכי רומנטיים של האדם בעולם, דרך הסתכלות על השקיות הלא מתכלות ועל העצים ההולכים ונעלמים. ג'ורג' ברנרד שו אמר פעם: "הקרבה עצמית, מאפשרת לנו להקריב את הזולת מבלי להניד עפעף". משהו בתוכנו צריך להבין שאנחנו חייב להקריב על מנת להציל את העולם הנחרב הזה והוא בתמורה, יתקרב אלינו בחזרה.

Gorillaz- plastic beach 2010 להורדה

 

עד לפעם הבאה

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן השלישי

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s